ייצוג במעצר ימים

על מנת שבית המשפט יסכים להאריך מעצרו של חשוד במעצר ימים, עליו להשתכנע כי בחומר הראיות עולה “חשד סביר” כי החשוד עבר עבירה שאינה מסוג חטא.

לאחר מכן, על בית המשפט לבחון האם קיימת אחת מעילות המעצר הקבועות בחוק:

• קיים יסוד סביר לחשש ששחרור החשוד או אי-מעצרו יביא לשיבוש הליכי חקירה או משפט, להתחמקות מחקירה מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת;
• קיים יסוד סביר לחשש שהחשוד יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה;
• בית המשפט שוכנע, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, שיש צורך לנקוט הליכי חקירה שלא ניתן לקיימם אלא כשהחשוד נתון במעצר; בית המשפט לא יצווה על מעצר לפי עילה זו לתקופה העולה על 5 ימים; שוכנע בית המשפט שלא ניתן לקיים את הליך החקירה בתוך התקופה האמורה, רשאי הוא לצוות על מעצר לתקופה ארוכה יותר או להאריכו ובלבד שסך כל התקופות לא יעלו על 15 ימים.

גם אם קיים חשד סביר, העולה מחומר הראיות לביצוע עבירה וכן קיימת עילת מעצר, על בית המשפט מוטלת החובה לבחון האם ניתן להשיג את מטרת המשך המעצר, בדרך שפגיעתה בחירות החשוד פחותה, לדוגמא: קביעת ערובה, מעצר בית וכד’..

לאחרונה (11.02.10) בית המשפט העליון בבש”פ 8823/07 פלוני נ’ מדינת ישראל, ביטל הוראת חוק שאפשרה קיום דיון במעצרו של אדם ללא נוכחותו לפי סעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון). בפסק הדין בית המשפט העליון קבע כי כלל יסוד במשפט הפלילי, שאין אדם נשפט שלא בפניו, וזכותו של החשוד / נאשם להיות נוכח בעת הדיון בעניינו, היא זכות במעמד חוקתי על-חוקי.

הליך המעצר עצמו, הוא הליך הכרוך בפגיעה קשה בזכויותיו של החשוד או הנאשם, על כן שמירה על זכויותיו היסודיות בהליך המעצר הינה בבחינת חובה המאפשרת פיקוח שיפוטי, עד לכדי ביטול חוק שאינו עומד באיזונים בין האינטרס הציבורי לשמירה על זכויותיו של החשוד.

חשוב לזכור, כי חשוד אשר המשטרה מבקשת להאריך את מעצרו, הינו בגדר חף מפשע ורבים הם המקרים שעל אף הסכמת בית המשפט על הארכת המעצר ו/או שחרור בתנאים מגבילים, לא מוגש בסופו של יום כתב אישום והתיק נסגר לעיתים אף בעילה של “חוסר אשמה”.